29 Oct
29Oct

איך הכל התחיל? 

חופשת לידה, בבית, רצות בראש כל מיני תהיות על העתיד וההווה, חששות ותכנונים... נשמע מוכר? בכל אופן, אצלי המחשבות עבדו שעות נוספות (מה אני רוצה לעשות עם עצמי, למה אני עובדת בעבודה שאני לא אוהבת, לאן אני רצה ומה המטרה בעצם?) עם כל הבלבלה הזאת היה ברור לי רק דבר אחד- אני רוצה לעשות רילוקיישן! והאמת שלא תמיד המטרות שלי בחיים כאלה ברורות, אבל כשיש כזו אני חותרת קדימה להשיג אותה, לא מוותרת. 

אז מה עושה אישה הורמונלית, מתוסכלת, עם הרבה פליטות על החולצה ומעט שעות שינה, שהקשר הכמעט יחיד שלה לעולם החיצון במהלך היום הוא האינטרנט? פותחת בלוג! אמממ... לא. זה הגיע כמה שנים מאוחר יותר. מה כן? מחפשת! עברתי על כל האתרים האפשריים, חפרתי וחקרתי עד שמצאתי מודעה למשרה שיושבת בול על בעלי היקר. באותו רגע הבנתי שזה הולך לקרות ויהי מה. הלך עליו :) 

רגע רגע... נחזור שניים-שלושה עשורים אחורה. החלומות על מעבר זמני (או לא) למקום אחר בעולם לא התחילו ביום בהיר אחד, אלא כבר בילדות, זה שאמא שלי הייתה ילדת שליחויות תמיד הלהיב אותי. הרעיון של להכיר תרבויות אחרות ואנשים שונים, לראות עולם, לדבר אנגלית שוטפת... זה באמת היה בגדר פנטזיה.

וגם בהמשך כשבן זוגי ואני הכרנו, העניין ריחף באוויר וקסם לשנינו, אבל בהתחלה לא ממש עשינו משהו בנידון.

עם השנים התלווה לזה גם הרצון לברוח מהמציאות בארץ, מהרדיפה הבלתי נגמרת אחרי הזנב של עצמי. פשוט לעשות איזושהי הפסקה מהמירוץ של החיים ולחיות קצת בתוך בועה. מישהי שעשתה רילוקיישן אמרה לי פעם שזה כמו פנסיה באמצע החיים, וזה רק גרם לי לרצות יותר. הזדמנות לעצור הכל ולהתחיל חיים במקום חדש, שפה זרה, אנשים אחרים, אוכל, בית, חברים... נשמע מלחיץ לא? לגמרי! אבל בשבילי התחושה הזו של הלא נודע מרגשת ומכניסה עניין וצבע לחיים. 

ומה עם הגוזלים? 

כמובן שגם הילדים יוצאים מורווחים מהסיפור (לצד המינוסים, שאותם אפרט בהזדמנות אחרת, אבל ללא ספק יש גם כאלו). ובכל זאת, הנה כמה מהבונוסים: 

  • לומדים בבתי ספר פרטיים ברמה גבוהה עם יחס אישי ואינסוף משאבים
  • רוכשים שפה נוספת (או יותר) והופכים לילדים דו לשוניים
  • נחשפים לתרבויות ודתות אחרות
  • זוכים בחיים מגוונים ומעניינים (ללמוד עם הילדים של מסי למשל (:)
  • מפתחים יכולת הסתגלות
  • מטיילים בעולם וצוברים ים חוויות, חלקן משונות והזויות ביותר

אני רואה את זה כאוסף של מתנות ענקיות לחיים, עבורם, עבורנו ועבור המשפחה שלנו. ברור שזה לא מתאים לכל אחד ויש לא מעט אנשים שהרימו גבה ולא הבינו איך אני עושה את זה לעצמי ולמשפחה שלי "איך את יכולה להתרחק מהמשפחה?" ו"מה תעשי עם העבודה שלך?", ו"איך הילדים יסתדרו עם השפה, ובלי החברים?" הכל נכון.. יש אתגרים ולא הכל ורוד, אבל אם יש את הניצוץ הפנימי הזה שאי אפשר להתכחש אליו, תתחילו לגשש- יכול להיות שהניצוץ יכבה, ואולי דווקא הוא רק יזהר ויתבהר יותר מיום ליום. 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.