06Dec
שלג ראשון שלנו בקנדה. הילדים מתרגשים ושמחים – ואני? פחות. מעולם לא אהבתי חורף, קור או גשם. אם תשאלו למה עברנו לקנדה, גם אני לפעמים שואלת את עצמי. יש רגעים של קושי וגעגועים עזים. אבל מאז שעזבנו את הארץ, גיליתי שאפשר להתרגל גם לחורף אירופאי. אני כבר פחות רגישה לקור, ולמדתי להעריך את קסם הביגוד התרמי שלא הכרתי קודם. נקווה שהוא אפקטיבי גם בחורף צפון אמריקאי ;)
האם הרילוקיישן הוא בריחה או הזדמנות?
אני מאוד אוהבת ללכת ברגל, אבל לא בגשם. בעלי תמיד צוחק עליי – כשמתחיל לטפטף, אני מיד מגבירה את הקצב, כאילו עשויה מסוכר. לא טיפוס חורפי, מה לעשות.אז למה בכל זאת קנדה? בגלל השקט, השלווה, הנוחות, הנופים המדהימים, וכמובן העבודה של בעלי, שהביאה אותנו לכאן – כמו אז, כשעברנו לגיאורגיה. מה שהוביל אותי לחשוב לא פעם האם הרילוקיישן היה מעין בריחה מההתמודדות עם הדרך המקצועית שלי? "אני פה בגלל העבודה של בעלי, עובדת חצי משרה, דואגת לילדים, מטפלת בכל ענייני המעבר וההתאקלמות.."
אבל הפעם אני מרגישה אחרת. משהו בי אומר שאם היינו חוזרים לישראל (מה שהיה אמור לקרות עד חודש אפריל האחרון) לא הייתי מעזה להתחיל בדרך חדשה ועצמאית.
בלי תירוצים
אחרי שעזבנו את חממת 'אל על' והחלטנו לצאת לדרך חדשה לגמרי לבד, התחושה השתנתה. זה כבר לא "רילוקיישן מטעם". השליחות הסתיימה, והתחלנו את החיים האמיתיים. לא יודעת כמה זמן נשאר פה, אבל ברור לי שזה הזמן שלי. הזמן להעז, להשתחרר מהמחשבות על "מה יגידו" ולהתחיל בדיוק כמו שאני רוצה – בלי מחויבות לאף אחד, חוץ מלעצמי ולמשפחה שלי.
ולא רק ברילוקיישן – גם בקריירה
שנים חששתי לצאת מאזור הנוחות שלי בקריירה. תמיד היה לי אומץ לקחת סיכונים ברילוקיישן, אבל בעבודה? לא ממש. דווקא המעבר לקנדה נתן לי הזדמנות: להתחיל מהתחלה, להיות פרואקטיבית, לחשוב יצירתי ולשנות גישה.
ועכשיו אני מגלה משהו חדש- יציאה מאזור הנוחות מביאה למידה, סיפוק, והעלאת תחושת המסוגלות. אני מוצאת את עצמי נהנית מהעבודה שלי, מתרגשת ממנה, מרגישה משמעותית ואפקטיבית. זו תחושה שלא חוויתי שנים. השביל שלי מתחיל כאן
אם את מרגישה כמוני, רוצה למצוא את המשמעות שלך, להעז ולפרוץ דרך חדשה בקריירה – אני כאן בשבילך. בואי ניפגש וביחד ננתב את החיים שלך למקום שבו את רוצה להיות.
מזמינה אותך לשיחת היכרות חינם וללא התחייבות
הערות