"כשאת יוצאת מאזור הנוחות, את מגלה על עצמך דברים חדשים". דפנה פורמן

דפנה היא עובדת סוציאלית וחוקרת בעלת ניסיון של 15 שנה באקדמיה. כשיצאה לרילוקיישן במסגרת שליחות דיפלומטית של בן זוגה, היא נאלצה להתמודד עם שינוי משמעותי בקריירה ובזהותה המקצועית. תהליך ההסתגלות היה מאתגר, אך הוא גם פתח בפניה דלתות חדשות, שהובילו אותה ליזמות חברתית וליצירת שינוי בקנה מידה רחב. כיום היא יועצת אסטרטגית, חוקרת ויזמת חברתית בתחום החוסן הנפשי והתמיכה הרגשית.

ספרי לי קצת על עצמך – מה המקצוע או התחום שבו עבדת לפני הרילוקיישן?

"אני עובדת סוציאלית וחוקרת, הדוקטורט שלי הוגש לפני כחודשיים. לפני הרילוקיישן עבדתי כראש צוות עבודה סוציאלית במערך האונקולוגי לילדים בבית החולים שיבא. הייתי עמוסה בעבודה, עם לוח זמנים צפוף ולחוץ, אבל אהבתי את מה שעשיתי."

איך נראו החיים שלך לאחר המעבר –השגרה המקצועית שלך בתחילת הדרך באוזבקיסטן?

"ברילוקיישן לאוזבקיסטן חלה נקודת המפנה המשמעותית ביותר עבורי. הגענו לשם במסגרת שליחות דיפלומטית של בעלי, ואני מצאתי את עצמי בתפקיד פקידותי בשגרירות, רחוק מאוד מהעשייה המקצועית שלי. לקח לי בדיוק חודשיים להבין שכל הסיפור הזה של להוריד הילוך הוא לא בשבילי. הבנתי שאני מחפשת משמעות, ורוצה להיות חלק מפרויקטים עם אימפקט אמיתי."

מתי התחלת להרגיש שהקריירה שלך הולכת לכיוון חדש? מה הוביל לזה?

"בהתחלה, חוויתי תסכול גדול. הייתי רגילה לעשייה אינטנסיבית, ופתאום הרגשתי שאני לא מממשת את עצמי. בנוסף, נתקלתי בקשיי הסתגלות לתרבות חדשה, והבנתי שאין לי רשת מקצועית במקום החדש. ההסתגלות לאורח החיים הזר הייתה קשה – החל מהתמודדות עם ביורוקרטיה מקומית, דרך מציאת מקום מקצועי שבו אוכל לתרום, ועד ההבנה שאני צריכה להמציא את עצמי מחדש. השהות במדינה זרה עם ילדים קטנים, בלי תמיכה, רק העצימה את הקושי. ההחלטה לקחת את המצב לידיים ולהפוך את האתגר להזדמנות הייתה קריטית עבורי. ברגע שהגיעה ההזדמנות הראשונה – לעזור בהקמת הוספיס לילדים חולי סרטן באוזבקיסטן – קפצתי על זה. משם הדברים התגלגלו, ומצאתי את עצמי מובילה פרויקטים גדולים נוספים, כמו הקמת מרכז לשלום המשפחה בטשקנט. 

מאוזבקיסטן עברנו לקוריאה הדרומית, לעיר סיאול, מתוך מחשבה שזה יהיה שדרוג משמעותי מהחיים בכפר האוזבקי. הילדים שלי חיכו בהתרגשות, שרו שירים על המעבר ל"מדינת האינטרנט", אחרי שבאוזבקיסטן חווינו בעיות תשתית אינסופיות. אלא שהמציאות הייתה מורכבת יותר. הבירוקרטיה הקוריאנית הייתה סבוכה וזמן ההסתגלות ארוך ומאתגר. כל העצמאות שהצלחתי לפתח באוזבקיסטן נעלמה, והייתי צריכה להתחיל מחדש. ואז הגיע השביעי באוקטובר – שרק הגביר את הקושי. כמו אצל כולם, האירועים בישראל טלטלו אותנו רגשית והחזירו אותנו לאחור בכל הקשור להסתגלות למקום החדש. נאלצנו להתכנס פנימה, להתמקד במשפחה ולנווט את התקופה הקשה תוך התמודדות עם החורף הקשה והממושך של קוריאה. כל זאת, לצד הרצון להמשיך ולמצוא לעצמי מקום מקצועי בעולם החדש ולהוביל פרויקטים משמעותיים. ובניגוד לאוזבקיסטן, בקוריאה הדרומית התקשיתי למצוא שותפים לדרך."

איך היה המעבר לעצמאות? מה היו החששות שלך ואיך התגברת עליהן?

"המעבר לעצמאות לא היה מתוכנן, אבל קרה מתוך צורך. הרגשתי שאני לא יכולה לחכות שאחרים ייתנו לי מקום – הייתי צריכה ליצור את המקום שלי. החשש המרכזי היה הניהול של עסק עצמאי – שיווק, כספים, בניית קהל יעד. למדתי תוך כדי תנועה, בחרתי שותפים מקצועיים טובים מישראל, והתחלתי לבנות את העסק שלי בצורה שמשרתת אותי."

איך את מרגישה היום לגבי השינוי שעשית? האם הוא ענה על הציפיות שלך?

"אני במקום שאני בוחרת את העשייה שלי. אני מובילה פרויקטים עם אימפקט חברתי, לומדת, חוקרת, וממשיכה להתפתח. יש לי הרבה סיפוק מהדרך שעברתי, ואני מרגישה שאני מביאה ערך אמיתי לעולם. השינוי הזה פתח לי דלתות שלא דמיינתי."

מה היו הגורמים שעזרו לך בתהליך?

"הגורם המשמעותי ביותר הוא בחירת שותפים מקצועיים נכונים לך, שאת סומכת עליהם. להיות עצמאית זה יכול להרגיש כל כך בודד,  בדומה לכתיבת דוקטורט. בחירת שותפים טובים לדרך נתנה לי את התמיכה המקצועית והאישית שהייתי זקוקה לה. בנוסף למדתי להשתמש ב-AI  זה משפר את הפרודוקטיביות שלי, מרגישה שזו הגלימה שלי, מה שהופך אותי ממקצועית לסופר מקצועית".

את חושבת שהשינוי בקריירה היה קורה גם בלי המעבר למדינה חדשה? 

"סביר להניח שלא. הרילוקיישן הכריח אותי לעצור, לשאול שאלות, ולמצוא פתרונות. הוא גרם לי לצאת מאזור הנוחות שלי ולהבין שאני מסוגלת להרבה יותר ממה שחשבתי. בלי המעבר, הייתי ממשיכה באותה מסגרת מוכרת ובטוחה."

מה היית ממליצה לנשים שנמצאות היום במקום שבו את היית בתחילת הדרך?

"אל תפחדי מהשינוי – הוא יכול להוביל לדברים מדהימים. 

מצאי שותפים טובים שילוו אותך בדרך. השקיעי בלמידה מתמדת – זה כוח אדיר. 

אל תתני לשדים של בושה ואשמה לעצור אותך – הם תמיד יהיו שם, אבל את יכולה לבחור להמשיך קדימה. 

תעשי את הצעד הראשון – גם אם הוא קטן, הוא יוביל אותך קדימה."

איך את רואה את הקריירה שלך ממשיכה להתפתח בשנים הקרובות?

"אני ממשיכה לבנות את העסק שלי כמותג בינלאומי, עם דגש על פיתוח חוסן אישי, קהילתי וארגוני. אני מתכננת להרחיב את שיתופי הפעולה שלי, להוביל פרויקטים חדשים בכל העולם, ולשלב מחקר עם עשייה. החזון שלי הוא להמשיך ליצור שינוי אמיתי."

איזו מתנה קיבלת מהרילוקיישן מלבד הצמיחה המקצועית?

"היכולת להתמודד עם שינוי ולמצוא בו הזדמנות. למדתי להאמין בעצמי, להיות גמישה ופתוחה, ולגלות שיש לי יכולות שלא הייתי מודעת אליהן. המסע הזה היה שיעור מדהים בצמיחה אישית. המסר הכי חשוב מבחינתי הוא ששינוי הוא הזדמנות. גם כשזה נראה קשה ומבלבל, תמיד יש דרך למצוא משמעות ולעשות משהו בעל ערך. צריך רק להעז. כשאת יוצאת מאזור הנוחות, מעבירה את עצמך עם ילדים קטנים בזמן מגפה לעיר חדשה עם שפה זרה, אין לך ברירה אלא לצלול לבוץ ולשחק בו. אין דרך אחרת. ואז את לומדת על עצמך דברים אחרים."

השיחה עם דפנה הייתה מרתקת ומלאת השראה. המסע שלה ממסלול קריירה מובנה ובטוח לתוך עולם של עשייה חברתית ויזמות אישית מדגים את הכוח שבהתמודדות עם שינוי. דפנה הוכיחה שאפשר לקחת מצבים מאתגרים ולהפוך אותם להזדמנויות חדשות ומרתקות. מה שהרשים אותי במיוחד הוא האומץ שלה לצאת מאזור הנוחות, היכולת שלה לזהות את הערך הייחודי שלה, והנחישות להוביל פרויקטים חברתיים משמעותיים על אף פערי השפה והתרבות. הרילוקיישן אילץ אותה להמציא את עצמה מחדש, אך במקום להישבר – היא בחרה לפרוח. הסיפור שלה הוא תזכורת לכך ששינוי הוא לא סוף – אלא התחלה של פרק חדש ומרגש. היא כאן כדי לתת פתרונות יישומיים ולבנות תוכניות אסטרטגיות לבניית חוסן אישי וקהילתי בעולם משתנה. מוזמנות לבקר באתר שלה dafnafurman.com